מבוסס על ליקוטי שיחות חלק ח'

ב"ה 

תחילת הפרשה נפתחת בפסוקים: 
"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמורִי:  וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאד כִּי רַב הוּא,וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

רש"י מצטט את הפסוק הראשון ומפרש: "אמר – אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם, לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך ויגר מואב".

מה רש"י מחדש בפירוש זה?
נראה על פניו שמואב פחדו בלי קשר למה שראה בלק, כי הרי עוד לפני מלחמת ישראל בסיחון ובעוג, מואב פחד מעם ישראל בגלל כמות גודלו של העם ("כי רב הוא"), הרי כבר לפני כן ישראל הקיפו את ארץ מואב, "כל דרומה ומזרחה" (רש"י, חוקת כא).

נראה שהפסוק הראשון (ראייתו של בלק), והפסוק השני (הפחד של מואב) הם שני עניינים שונים, אך רש"י מפרש שיש קשר ישיר, כלומר בלק ראה משהו, הוא פחד וכתוצאה מכך גם הפחיד את מואב.
אומנם ניתן  לפרש שגודלו של עם ישראל הפחיד את מואב, אך לא הפחיד את בלק מלך מואב, ואילו לאחר ניצחונות ישראל במלחמה נגד האמורי (סיחון ועוג), הרי גם מלך מואב החל לפחד ולחשוש מבני ישראל, כלומר לפי פירוש זה בהתחלה פחד מואב ("ויגר מואב"), ולאחר מכן, לאחר ניצחונות ישראל, החל גם בלק לפחד ("וירא בלק"), אבל הפירוש הזה הוא לא פירוש "חלק", משום שבכל זאת הפסוק "וירא בלק" מופיע קודם.

אם כך, מה ראה בלק שגרם לו לפחד ולהפחיד גם את מואב?

רש"י גילה לנו עוד קודם (חוקת כ), כי מלכי כנען היו משלמים מיסים לסיחון ולעוג כדי שיגנו עליהם, כלשון רש"י "שלא יעברו עליהם גייסות", אך דבר זה היה סודי ולא היה מפורסם.
הרי בפרשת "חוקת" קראנו שישראל שלחו שליחים לסיחון כדי לעבור בארצו ורש"י כתב כי סיחון השיב להם: "כל עצמי איני יושב כאן אלא לשומרם מפניכם, ואתם אומרים כך".
אילו הדבר היה מפורסם, לא היו ישראל מלכתחילה מבקשים ממנו לאפשר להם לעבור בארצו, או לפחות היו מציינים זאת בשליחות אליו.

זו הסיבה שהניצחון של בני ישראל על סיחון ועוג לא השפיע והגביר את הפחד של מואב, כי הם לא ידעו שבאותו הרגע הם איבדו את מי שהיו "בטוחים עליהם".
מואב כבר הכיר וידע את גודלו וחוזקו של עם ישראל ולכן לא התחדש אצלם דבר כאשר הם ראו "את כל אשר עשה ישראל לאמורי", אבל כאשר בלק שמע על כך, הוא "ראה" והבין דבר נוסף וחשוב מבחינת מואב: הוא הבין שנוצרה בעיה וכעת אין להם על מי לסמוך.
בלק כל כך פחד, עד כדי כך שלא היה יכול להסתיר את הסוד והוא גילה לאנשי מואב את המשמעות עבורם, ולכן מואב פחד (ככתוב "ויגר מואב").

רש"י מסביר שבלק ראה דבר שאחרים לא ראו, הוא פחד והסיק את המסקנה שמואב הם הבאים בתור.
הרבי מחדד ושואל, הרי בלק יכול היה להסיק את המסקנה הזו כבר לאחר מפלתו של סיחון מלך האמורי, 
עוד לפני המלחמה עם עוג מלך הבשן, שהרי גם סיחון היה חזק לא פחות מעוג, אם כן מדוע התעורר אצל בלק פחד רק לאחר הניצחון גם על עוג?
אלא שלפי הסברו של רש"י הדבר מובן. כל זמן שעוג נמצא, בלק לא כל כך פחד כי עדיין יש לו שומר אחד, 
אך לאחר שבלק ראה שהוא איבד את שני המלכים ואין לו על מי לבטוח, "כי שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם", רק אז התעורר אצלו פחד גדול.

על פי הסברו של רש"י ניתן להבין כי הפחד של בלק לא נבע ישירות מפני חוזקו של עם ישראל, 
שהרי כאמור פחד זה היה יכול לתפוס את בלק מיד לאחר ניצחון ישראל על סיחון,
אלא בעיקר בגלל "המחסום הפסיכולוגי" – אותה שמירה של שני המלכים עליהם מואב היו "בטוחים עליהם".

על פי פירוש רש"י שמצטט את כל הפסוק הראשון במילואו: 
"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמורִי, הכוונה ב"אמורי" היא לשני המלכים, גם לסיחון וגם לעוג.
הרבי מסביר כי במילים "עשה לאמורי" רש"י מתכוון גם לעוג מלך הבשן כי הוא מ"שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם", 
כי הרי גם עוג מכונה לפעמים "מלך האמורי" – כמו למשל בפרשת "דברים" (דברים, ג, ח) כתוב: "וניקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמורי".
(וגם ביהושע ב, י: רחב אומרת לשני המרגלים: "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי").

גם התוספת של רש"י במילים "אנו על אחת כמה וכמה" נועדה ליישב קושי שמתעורר, 
הרי בפרשה הקודמת סיפר רש"י שישראל שלחו שליחים גם למואב בבקשה שיאפשר להם לעבור בארצו, וכאשר מלך מואב לא נענה להם, 
הם הקיפו את ארץ מואב ולא נכנסו אליה. כאן מתעוררת שאלה: מואב כבר ראו שבני ישראל לא מעוניינים להיכנס לארצם, אם כן מדוע הם כל כך פחדו לאחר מכן?

התשובה מסתתרת בדברי רש"י: "אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה", והכוונה היא שבלק חשב שבני ישראל נמנעו מלהילחם נגד מואב, מפני שהם חששו מכל מלחמה שהיא, אבל עתה, לאחר שבני ישראל ניצחו את המלכים סיחון ועוג, הם כבר לא יירתעו ממלחמה נגד מואב.
לפי פשט ההסבר ניתן להבין כי המלכים כל כך חזקים, ואם ישראל ניצחו אותם, אז "אנו על אחת כמה וכמה", אבל הרבי מסביר שזו לא כוונת רש"י.

כוונת רש"י בדבריו "אלו שני מלכים … לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה" היא שאם בני ישראל בכלל לא התחשבו במלכים, 
ונטלו על עצמם לצאת ולהילחם בהם, הרי על אחת כמה וכמה "אנו" – בני מואב שנשארנו לבד, ללא המלכים שהיינו בטוחים עליהם.
בלק חשב שכעת בוודאי בני ישראל לא יירתעו לצאת ולהילחם במואב ולכן הוא פחד.

הרבי מסביר שבלק כל כך פחד, הוא איבד את עשתונותיו, לא הצליח להתאפק ומיד סיפר לכולם את אשר ראה והבין 
כי "הרשעים הן ברשות ליבם" (בראשית רבה פל"ד).
להבדיל, משה רבנו, כאשר חשש מפני עוג "שמא תעמוד לו זכותו של אברהם" (רש"י חוקת כא, לד), 
לא רק שהוא לא סיפר על כך לאיש, אלא אפילו על עצמו לא ניכר שום פחד, כמו שנאמר בגמרא (נדה, סא), שהפחד היה רק "בלבבו".