מבוסס על ליקוטי שיחות חלק ג'

הנושא המרכזי בפרשה הוא חטא העגל, וגם התרופה והכפרה לחטא, על ידי תרומת מחצית השקל. חז"ל הפליגו רבות בשבחה של מצוות הצדקה, שהנותן צדקה לעולם לא נפגע, ולהיפך – מרוויח מכך בגשמיות וברוחניות, אך מה מיוחד בתרומת מחצית השקל?
משה רבנו התקשה להבין את הכוונה של מחצית השקל וכיצד יתכן שסכום נמוך של מחצית השקל יכול לכפר על חטא העגל?
בתלמוד הירושלמי וכן במדרשים וגם רש"י מצטט בפירושו על הפרשה: "אמר רבי מאיר:
כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראו למשה, ואמר לו:
זה יתנו, כזה יתנו".

הקב"ה הראה למשה את המשמעות הרוחנית הגבוהה של תרומת מחצית השקל.
בדומה לכך אנו מוצאים מספר דברים נוספים שמשה רבנו התקשה בהם ולכן הקב"ה הראה לו את הדברים. מוצאים מספר דוגמאות בפירוש רש"י: למשל במעשה המנורה הראה לו "מנורה של אש".
דבר שני – "הקשה משה על מולד הלבנה … והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו: כזה ראה וקדש".
דבר שלישי – לגבי איסור שרצים – הראה הקב"ה ואמר "וזה לכם הטמא".

לגבי הדוגמאות הללו, הגיוני שהקב"ה יסביר ויראה למשה, כי הדברים אכן מורכבים וקשים להבנה: במנורה למשל היו גביעים כפתורים ופרחים, וכולם היו צריכים להיעשות "מקשה אחת". גם לגבי מולד הלבנה –  צריך לדעת בדיוק באיזה שיעור תיראה ותהיה ראויה לקדש, וכן גם לגבי השרצים – שלא ידעו את מראה כולם, אבל מדוע להראות את מחצית השקל?
מדובר הרי במטבע ידוע ומוכר שהופיע במשקלו כבר אצל אליעזר עבד אברהם (רש"י מסביר שנזם הזהב ששקל "בקע" שנתן אליעזר לרבקה הוא רמז למחצית השקל).

בנוסף – נושא הקורבנות , שכידוע מכפרים על החטאים, הוזכר בתורה עוד לפני הציווי של מחצית השקל. בפרשת "יתרו", לאחר מתן תורה כתוב "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך", ואילו אצל משה לא התעוררה בעיה או שאלה על כך. מדוע אפוא דווקא על מחצית השקל משה התקשה והתפלא על כך שמעשה זה יכול לכפר על נפש האדם?

מחצית השקל הייתה כפרה על חטא העגל. הקב"ה ציווה לתת מחצית השקל ככפרה על חטא עבודה זרה שהיא "כופר נפשו", כלומר כפרה לנפש עצמה שנפגמה בחטא העגל.

מדובר בחלק פנימי, בנפש האדם פנימה ולכן משה התפלא כיצד מסוגלת מחצית השקל להיות כפרה על הנפש עצמה.

 

התשובה והסוד של מחצית השקל טמונים במשמעות של המילה "אש" ובמשמעות של המילה "מחצית".

האש – היא האש הלוהטת של עצם הנשמה היהודית. נתינת המטבע כשלעצמה, לא יכולה לכפר על הנפש, אלא רק שמצרפים אליה את האש שנובעת מעצם הנשמה, אז יכולה מחצית השקל להיות כופר נפשו.
האש גם מסמלת את חיות הנפש של האדם שנותן צדקה, נותן כסף שהוא עמל עליו בכוחות נפשו, או לחלופין הוא יכול להשתמש בכסף כדי להחיות את נפשו בכל מיני דברים טובים, אך במקום זאת הוא נותן את כספו לצדקה, כלומר למשהו רוחני שקשור לאמונה ולנקודה הפנימית היהודית שנמצאת בנפש האדם פנימה.

המחצית –  מצביעה על כך שהאדם הוא רק מחצית. הוא לא מציאות שלמה בפני עצמה. רק על ידי כך שהוא מתחבר עם הקב"ה הוא נעשה מציאות ודבר שלם.

שקל שלם אחד כולל עשרים גרה. מחצית אחת (כלומר עשר גרה) מסמלים את עשרת כוחות הנפש של האדם, אותם הוא צריך לתת לקב"ה. לאחר שהאדם מישראל נותן את עשרת כוחות הנפש שלו הוא מושך אליו את "עשר הגרה" הנותרים (המחצית השנייה) שמסמלים את עשר הספירות העליונות של הקב"ה.
(כידוע הקב"ה צמצם עצמו בעשר ספירות אלוקיות שמהן השתלשלו עשרת כוחות הנפש שבאדם. השם "אדם" הוא מלשון "אדמה לעליון" – כלומר בדומה לעשר הספירות העליונות).

עשרת כוחות הנפש שבאדם ועשר הספירות של הקב"ה מהווים יחד שקל קודש שלם אחד.
השלמות נעשית על ידי ההתקשרות בין עצם הנשמה של היהודי לבין עצמותו של הקב"ה.
הנשמה הפנימית של היהודי תמיד מחוברת ומאוחדת עם הקב"ה, ולכן מחצית השקל, המבטאת את הנקודה הפנימית היהודית, היא זו שיכולה לכפר על חטא העגל, שהוא חטא של עבודה זרה המבטא פירוד מאלוקות, ואילו התיקון לכך הוא אחדות – שמגיעה באופן של מחצית השקל.

הרעיון שמחצית השקל מבטאת את הנקודה הפנימית של היהודי מופיע בעובדה שבתרומת מחצית השקל היו כל בני ישראל שווים. "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", דבר המבטא על נקודה פנימית שווה. כלומר מצד עצם הנשמה הפנימית – כל בני ישראל שווים.

לאחר שמשה רבנו ביקש מהקב"ה שיסלח לבני ישראל, הקב"ה הסכים ואמר: "הנה אנוכי כורת ברית". הברית מאחדת שני חצאים ומחברת בין כורתי הברית, כפי שקרה בברית בין הבתרים בין אברהם אבינו לבין הקב"ה.
כמו שכריתת הברית בין ישראל לבין הקב"ה החלה מאברהם אבינו, כך גם המשמעות של מחצית השקל החלה מהאבות.
העניין מרומז ב"בקע" שנתן אליעזר לרבקה, כי "מעשה אבות סימן לבנים" והאבות נותנים ומורישים כוח לבנים.
הבקע שניתן לרבקה קשור כמובן לנישואין, בו קיים חיבור והתאחדות של נשמת החתן עם הנשמה של הכלה, ובמיוחד הנישואין בין יצחק לרבקה המסמלים את החיבור והייחוד בין הקב"ה לעם ישראל.
הבקע, בדומה למחצית השקל, רומז על החיבור המיוחד בין הבורא לעם ישראל, ועל ידי המעשים של ישראל מעוררים את "מחצית השקל" בעולמות העליונים ומושכים אלינו הגנה, ברכה והצלחה.
בזמן האבות, לפני מתן תורה, הייתה עדיין הגזירה שהפרידה בין העולם העליון לבין העולם הגשמי התחתון, ולכן אז לא היה חיבור מושלם ונעלה באופן של "מחצית השקל", אלא באופן של "בקע" (העבודה למטה של האבות אמנם עוררה את ההמשכה מלמעלה, אבל מדובר היה בשני דברים שונים המשפיעים אחד על השני).
לעומת זאת, לאחר מתן תורה, כאשר התבטלה הגזירה, וכאשר "העליונים ירדו לתחתונים" ו"התחתונים עלו לעליונים", נוצרה התאחדות מושלמת ונעלית באופן של "מחצית" – שני דברים שהם בעצם אחד, המהווים שלמות אחת, כפי שכתוב בזוהר הקדוש: "ישראל וקודשא בריך הוא – כולא חד".
השלמות היא החיבור בין רוחניות לגשמיות, ולשלב את הרוחניות בתוך הגשמיות, בדומה לחיבור בין שני דברים הופכיים שנמצאים במשמעות מחצית השקל שהוא "מטבע של אש" – מטבע – הוא דבר גשמי (מטבע מלשון טבע), ומסמל את העולם התחתון שלנו. 
האש – מסמלת את הרוחניות, שואפת לעלות למעלה. 
התכלית היא "מטבע של אש" – כלומר חיבור ה"מטבע" וה"אש" יחדיו. חיבור רוחנית לגשמיות באופן נעלה כפי שקרה במתן תורה, במעמד הר סיני – "החתונה" הרוחנית בין הקב"ה לבין עם ישראל.