מבוסס על ליקוטי שיחות חלק ד+ב

האדמו"ר הזקן כותב בספרו "ליקוטי תורה", כי פרשת "ניצבים" נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. אומנם לפעמים היא נקראת יחד עם פרשת "וילך", אך בכל אופן פרשת "ניצבים" עצמה נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה, והסיבה לכך היא משום שהתוכן של הפרשה קשור לראש השנה. ידוע שכל שבת כוללת בתוכה את ימי השבוע הבאים אחריה והשבת הזו קשורה לימים האלו.

בשבת פרשת "ניצבים" נאמר "אתם ניצבים היום" – איזה יום מדובר? – הכוונה ליום ראש השנה. לפני שמגיע "היום", הוא ראש השנה, כל הנשמות צריכות להתייצב לפני הקב"ה. מדובר על התייצבות באופן אחיד ובאופן שווה, החל מ"ראשיכם שבטיכם" ועד "חוטב עציך ושואב מימיך". רש"י מסביר לגבי "חוטב עציך" כי מדובר בכנענים שהגיעו להתגייר, למשל הגבעונים בימי יהושע – וגם הם עולים ומתייצבים לפני הקב"ה יחד עם שאר בני ישראל.

כהכנה לראש השנה יש להגיע מאוחדים, ללא הבדלי מעמדות, אלא באופן שמשלים זה את זה, בדיוק כמו שבגוף האדם, הראש והרגל צריכים אחד את השני ומשלימים זה את זה.

הרבי מסביר כי הקריאה בתורה בשבת "ניצבים" נותנת לנו את הכוח להגיע לאחדות הזו.

שימו לב כי אחרי שנאמר "אתם ניצבים … כולכם", נאמר בהמשך "לעברך בברית הויה אלוקיך", כלומר האחדות הזו של "אתם ניצבים" היא ההכנה לכריתת הברית שמתבצעת בראש השנה, בין הקב"ה לבני ישראל.

כמו שאנחנו יוצרים חיבור בין "ראש" לבין "שואב מים" ויוצרים התקשרות ואחדות בין ניגודים שהם למעלה מההיגיון והשכל, כך הקב"ה יוצר איתנו בראש השנה חיבור והתקשרות בבחינת ברית אהבה למעלה מההיגיון והשכל האנושי, ונכרתת ברית חזקה והדדית.

ידועה אמרתו של האדמו"ר הזקן ששמע מרבו המגיד ממזריטש, ששמע מהבעש"ט, כי אין מברכים את חודש תשרי בשבת שלפניו (כמו בשבת שלפני כל ראש חודש), בגלל שהקב"ה בעצמו מברך את חודש תשרי, וזו לשונו: "החודש השביעי שהוא החודש הראשון לחודשי השנה, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת מברכים, שהוא השבת האחרון דחודש אלול, ובכוח זה מברכים ישראל את החודשים י"א פעמים בשנה … ובשבת שלפני ר"ה שהוא השבת האחרון דחודש אלול, קורין אז פרשת אתם ניצבים, דזהו ברכתו של הקב"ה, בשבת מברכים חודש השביעי, שהוא המושבע והמשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה".

בשבת "פרשת "ניצבים" , שהיא שבת מברכים, – השבת שלפני ראש השנה – ישנה ברכה מיוחדת,המגיעה ישירות מהקב"ה, שהוא עצמו מברך את חודש תשרי, ומהברכה המיוחדת הזו אנו מקבלים כוח לברך בהמשך את שאר החודשים, כל פעם בשבת שלפני ראש החודש.

על הפסוק "אתם ניצבים … כולכם", אומר האדמו"ר הזקן שכל בני ישראל הם "קומה אחת שלימה", וכמו שבגוף האדם יש יתרון מסוים לרגלים על פני הראש, כך גם קיים יתרון אצל יהודי שהוא בבחינת "חוטב עציך ושואב מימך" על פני יהודי שהוא בבחינת "ראשיכם".
יהודים אלו צריכים זה את זה ואין להם שלימות בלי השני.

האדמו"ר הזקן מוסיף ואומר כי כל אחד צריך להיות "שפל רוח בפני כל אדם", בגלל הידיעה שלאדם השני יש יתרון לגביו, והוא זקוק לשני, ובפנימיותם הם דבר אחד.

הבעש"ט מפרש את המילים "אתם ניצבים היום", שהוא ראש השנה, יום הדין.
"ואתם ניצבים – קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין".
הבעש"ט מציין את העובדה שבני ישראל זוכים בדין, והרבי מסביר כי הדבר נעשה בגלל אחדות ישראל – "אתם ניצבים כולכם", כלומר כאשר יהודי מכניס את עצמו עם כלל ישראל באופן אחיד ושווה, מבלי לעשות חשבונות מי נעלה יותר, ומי כביכול נחות יותר, הרי אז האדם יוצא ומשתחרר מהמציאות האישית – פרטית שלו, והוא נעשה חלק מכלל ישראל.

ברגע שמדובר על כלל בית ישראל, הרי אז ישנה הבטחה שאכן זוכים בדין, וזוכים בע"ה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, אמן ואמן.

רפאל כהן הרצאות בנושא יהדות ובנושא חשיבה יצירתית.