מבוסס על ליקוטי שיחות חלק ב'

האדמו"ר הזקן מסביר את ההבדל בין חודש אלול לבין חודש תשרי ואומר כי חודש אלול נמשל לתקופה שבה המלך נמצא בשדה, לפני בואו לעיר, ואילו חודש תשרי נמשל לתקופה בה המלך נמצא בהיכל שלו.

ידוע שבזמן שהמלך נמצא בהיכל שלו, אין אפשרות לכל אחד להיכנס אליו, ואם בכל זאת רוצים להיכנס להיכל המפואר של המלך, דרושות לשם כך הכנות רבות ואישורים מיוחדים.
דווקא בזמן שהמלך יוצא מההיכל המפואר שלו, מגיע לשדה, יורד לעם ופוגש אנשים, הרי יש בכך יתרון כי כל אחד יכול לגשת אל המלך ולדבר איתו. המלך מצידו מקבל כל אחד בסבר פנים יפות ומגלה פנים שוחקות, ובזמן הזה נוצרת הזדמנות גדולה עבור האנשים לבקש בקשות אישיות מהמלך, שמצידו נענה לכולם ומקבל את בקשתם.

יחד עם זאת, על האדם לנקוט בזמן הזה זהירות יתרה ולא לטעות ולחשוב שבגלל שהמלך מאיר אליו פנים, הרי שזה סימן שהמלך מרוצה ממצבו ולכן על האדם להישאר כפי שהוא.
נכון שבזמן חודש אלול המלך נמצא בשדה וכל אחד מסוגל לקלוט אלוקות, אך אסור לאדם להישאר אדיש ושאנן, אלא להיפך – עליו לנצל את הזמן המיוחד הזה, לעשות תשובה, לשנות ולהשתנות לטובה.

מצד אחד, המלך בשדה ובחודש אלול מאירות שלוש עשרה מידות הרחמים של הקב"ה, אך מצד שני מדובר בימי חול ולא בחג. למרות שמדובר בימי חול ובימי עבודה רגילים, צריך לשים לב ולדעת שאלו הם ימים מיוחדים, ימי תשובה וימי התמסרות לקב"ה, זמן מיוחד שהקב"ה מעניק כוחות מיוחדים על מנת לבצע שינויים, להתנקות, לשפר ולהשתפר.

בזמן שהמלך נמצא בהיכלו, רק יחידי סגולה ואנשים מובחרים שבעם רשאים להיכנס למלך, וגם זה רק לאחר שקיבלו אישורים מיוחדים, עברו שערים שונים בהם עומדים שומרים שבודקים אם אכן הם ראויים ורשאים להיכנס אל המלך, והדבר אכן לא פשוט בכלל.
לעומת זאת בחודש אלול המלך בשדה, אך בכל זאת האדם צריך לעשות צעד אחד והוא לצאת ממקומו ולקבל את פני המלך. המשמעות היא שמגיע חודש אלול על האדם לצאת מהרגליו, להשתחרר מענייניו, להתמסר לקב"ה ולקבל עול מלכות שמיים באופן כללי.

פרשת "ראה" נקראת תמיד סמוך לראש חודש אלול או בראש חודש אלול עצמו, ואם נתבונן בפסוק הראשון שפותח את הפרשה, נוכל למצוא רמזים לעבודה הרוחנית המיוחדת ולסיוע המיוחד מלמעלה הניתנים בימי חודש אלול.

הפרשה נפתחת בפסוק: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה".
המילה הראשונה היא  "ראה". כדי שהאדם יבין ויפנים את הסיבה לקבלת ברכה, או חלילה ההיפך – עליו לראות. אין להסתפק בשמיעה, אלא בראייה מוחלטת. כשהאדם רואה משהו במו עיניו הדבר משכנעו והוא בטוח ומשוכנע בנכונותו. כך הדבר צריך להיעשות בפתח חודש אלול: להתמסר לקב"ה באמונה מוחלטת, כמו שאנו רואים את הדברים בפועל, בבחינת "ראייה". הקב"ה נותן לנו את ה"ראה" – בחינת ראייה באלוקות.
המילה השנייה היא "אנוכי", המתייחס למהותו הפנימית של הקב"ה. "אנוכי" גבוה אפילו משם "הויה" (כל ההעלמות וההסתרים שמהם נשתלשלה מציאות הסטרא אחרא (השליליות) מגיעים מהשם "אלוקים" – בגימטרייה "הטבע". שם "הויה" הוא גבוה יותר, ללא ההסתרים, ואילו "אנוכי" גבוה אף יותר). מדובר במהותו ועצמותו של הקב"ה, מקום משם מגיעות רק ברכות. אזכור המילה "אנוכי" נותן לנו ברכה וכוחות חיוביים על מנת להגיע לדרגת האמונה הגבוהה שהיא בבחינת "ראייה".
המילה השלישית היא "נותן". הקב"ה מעניק, עוזר ונותן, וכמו שחז"ל אומרים (בבא בתרא נג): "כל הנותן, בעין יפה נותן". 
המילה הרביעית היא "לפניכם", כמו שהאדמו"ר הזקן פירש – לפנימיותכם, מלשון פנימיות.
לכל יהודי בפנימיותו מצוי רק טוב. הקב"ה נותן לנו את הטוב שנמצא בכל יהודי, הטוב הזה נקלט בפנימיות ועלינו רק לשוב ולגלות את הטוב הזה.
המילה הבאה: "היום". המילה "היום" מורה על נצחיות, בכל יום ויום ללא הגבלת זמן. 
העזרה של הקב"ה ניתנת היום ובכל יום מחדש. "היום" זו מילה שרומזת על טוב ועל קדושה, אותם מעניק לנו הקב"ה תמיד, ללא שינויים מצידו.
לבסוף הקב"ה מזכיר שתי מילים מנוגדות: "ברכה וקללה".
רמז לדרך העבודה "סור מרע ועשה טוב" (ביטוי הלקוח מפסוק בתהילים פרק לד). 
"הקללה" היא סור מרע, בריחה מהרע שהן מצוות "לא תעשה", ואילו "הברכה" היא עשה טוב – מצוות "עשה", התעלות חיובית. הסיוע של הקב"ה עוזר לנו לקיים את שני סוגי המצוות – קיום מצוות "עשה" ושמירת מצוות "לא תעשה".

על מנת להרחיב את המושגים "ברכה וקללה", הרבי מסביר כי הם ניתנו לאדם (כולל השליליות וההפרעות של היצר הרע) כדי שתהיה לאדם בחירה חופשית,
ככתוב בפרשת "ניצבים": "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים,
למען תחיה אתה וזרעך".
הרבי מסביר כי כל המילים הראשונות של הפסוק הנ"ל (כמו "אנוכי", "נותן" / "לפניכם" "היום") מרמזות על דברים טובים וחיוביים שהן למעשה מדרגות שבקדושה, אך כדי לעורר את האדם ולגרום לו שייבחר בטוב באופן שיהיה לטובתו, הקב"ה ברא את היצר הרע.

הקב"ה ברא את הרע ("הסטרא אחרא"), נתן לו רשות ויכולת לעמוד ולהגביה את עצמו כנגד מדרגות הקדושה (שהן כאמור "אנוכי" / "לפניכם" / "היום"), וזאת על מנת שהאדם יצליח לבחור בטוב, לעשות מעשים, להתגבר ולהוריד את ה"סטרא אחרא".
כוונת בריאת הרע היא לטובת האדם ונועדה להביא את האדם לתכלית ולייעוד: שיבחר בטוב, וכדי לקבל את טוב הבריאה על האדם להתאמץ, לעבוד ולעשות מעשים.
התכלית הפנימית של הסט"א היא דווקא לעזור לאדם, משום שברגע שהאדם פועל ומתגבר על הסט"א, הרי אז האדם מתעלה למדרגה גבוהה יותר, ולכן נאמר בפסוק "ראה" – ראיה פנימית ועמוקה (להבדיל משמיעה שהיא חיצונית), כלומר אנו צריכים לראות פנימה את המהות והתכלית של הרע (ה"קללה") שבעצם המטרה היא דווקא לעזור לאדם להגיע לתכלית ולהשיג את הטוב (ה"ברכה").

התכלית היא עבודת האדם והתגברות על הסט"א, אך כאמור בחודש אלול מאירות י"ג מידות הרחמים של הקב"ה, המלך נמצא בשדה, והאדם עלול לטעות ולחשוב שאין הוא זקוק לבצע שינוי ולעשות מעשים, ולכן הקב"ה כתב בפרשה "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה".
זו ההכנה ונתינת כוח לימי חודש אלול, להזכיר לאדם שיש את מציאות הסט"א, ועל ידי בחירתו בטוב, עשיית תשובה ועשיית מעשים, האדם זוכה בע"ה להגיע מוכן לחודש תשרי, ולזכות בכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, אמן ואמן