מבוסס על ליקוטי שיחות חלק ב'

הרבי מסביר כי לטוב שמגיע מהקב"ה אין גבול. אומנם בראש השנה התרחשה הכתיבה לשנה הקרובה (וכולם מאחלים לשנה טובה ומתוקה), אך גם אחרי ראש השנה, ולמעשה בכל פרק הזמן בין ראש השנה ליום הכפורים – ב"עשרת ימי תשובה" – ניתן למשוך ולהשיג יותר ויותר מידו המלאה והרחבה של הקב"ה.

מה אנו צריכים לעשות בימים אלו כדי לקבל יותר מידו הרחבה של הקב"ה?
התשובה מופיעה בסידור התפילה: תשובה, תפילה וצדקה.

נראה כביכול ששלושת הדברים הנ"ל קיימים גם אצל לא יהודים:
התרגום המוטעה לתשובה הוא repentance ("חרטה")
התרגום המוטעה לתפילה הוא prayer  ("תפילה")
התרגום המוטעה לצדקה הוא  charity ("צדקה")

הרבי מסביר שרק ממבט שטחי, נראה לכאורה שהדברים זהים, אך למעשה יש הבדל גדול בין משמעות שלושת המושגים אצלנו, לעומת משמעות המושגים אצל עמים אחרים.

הרבי מסביר את ההבדלים:
"תשובה" – התרגום המדויק למילה repentance הוא "חרטה", ולא "תשובה".
מהו ההבדל בין חרטה לבין תשובה?
"חרטה" מבטאת התהוות חדשה. 
אדם מצטער על דבר לא טוב שעשה, והוא מעוניין לפתוח דף חדש וללכת בדרך חדשה, לעומת זאת "תשובה" משמעותה לחזור חזרה, לשוב.
עצם הנשמה היהודית היא טובה ורצונה הפנימי הוא לעשות טוב, אך מסיבות שונות האדם לפעמים חוטא ומבצע פעולה לא טובה.
משמעות התשובה היא שהאדם חוזר לשורש שלו ולמקור החיובי שלו, הוא שב וחוזר ל"אני" האמיתי והפנימי שלו, ולכן התשובה יפה גם לאדם צדיק ששואף תמיד לשוב, לגלות ולהגיע ל"אני" הפנימי שלו. כמובן שיש מקום לתשובה גם לאדם שאיננו צדיק, אך אין הוא צריך ליצור התהוות חדשה, אלא פשוט לשוב ל"אני" הפנימי שלו ולגלותו.

"תפילה" –  התרגום של המילה prayer  הוא בקשה.
מהו ההבדל בין בקשה לבין תפלה?
משמעות התפילה ביהדות איננה בקשה, אלא המשמעות היא התחברות.
בקשה היא רצון האדם שהקב"ה ייתן לו משהו מלמעלה משהו שחסר לו כרגע, ואם לאדם לא חסר משהו מסוים, או שאין לו רצון להשיגו, הרי שאין כבר מקום לבקשה, לעומת זאת תפילה היא התחברות האדם לקב"ה, מלמטה למעלה והיא שייכת לכל יהודי ובכל זמן.

אומנם יש בתפילה גם בקשות, אך בעיקר תפקיד התפילה הוא לרענן ולחזק את הקשר בין האדם לבין הבורא. נשמת האדם שואפת תמיד להתקשר ולהתחבר לבורא, אך כמובן שענייני הגוף וענייני העולם הגשמי שלנו מפריעות לה ומרחיקות אותה מהקב"ה, וכדי לחזק את הקשר – חז"ל קבעו זמנים קבועים בכל יום לתפילה כדי ליצור רענון וחיזוק ההתקשרות והדבקות בבורא.

"צדקה" – התרגום המדויק של המילה charity הוא חסד.
מהו ההבדל בין חסד לבין צדקה?
חסד מבטא את טוב ליבו של האדם הנותן. הוא לא חייב לתת לזולת, וייתכן שלזולת גם לא מגיע שייתנו לו, אלא שבכל זאת האדם נותן לו בגלל טוב ליבו, ולכן זהו מעשה חסד,
לעומת זאת "צדקה" משמעותה עשיית צדק.
האדם היהודי קיבל פיקדון מהקב"ה כדי לתת לאחר. האדם חייב לתת לזולת, כי למעשה הכסף שהוא נתן בכלל לא שייך לו , אלא ניתן לו על ידי הקב"ה כדי שייתן לזולת הנזקק לצדקה הזו, ובכך נעשה צדק (צדק של האדם הנותן, עם הזולת).

מעלת הצדקה והחשיבות שלה היא רבה מאד, וכפי שהאדם נותן, כך הקב"ה נוהג עימו מידה כנגד מידה ומרעיף עליו חזרה הרבה יותר, במיוחד נכון הדבר לגבי נתינת צדקה עבור ה"עסקים" של הקב"ה (הכוונה למוסדות תורה, לתלמידי חכמים ועוד). האדם נותן ל"עסקים" של הבורא, כך הבורא גומל לו טובה ודואג ל"עסקיו" של הנותן, וגם על ידי כך נעשה צדק (צדק של הקב"ה עם האדם הנותן).

הצדקה פועלת גם במישור הגשמי וגם במישור הרוחני. מבחינת ההלכה – כל אדם חייב לתת צדקה, גם גשמית וגם רוחנית. אם האדם נתקל בפלוני שזקוק לעזרה, עליו לדעת המיפגש הזה הוא בהשגחה פרטית ועל האדם לעזור ולתת לפלוני, ובכך הוא כמובן מיטיב עם עצמו כי הכסף הגשמי חוזר אליו.
כך גם ברוחניות: על ידי זה שהאדם משפיע לזולת, הדבר מיטיב עם האדם מבחינה רוחנית.
הרבי הקדוש ה"צמח צדק" הפליג מאד במעלת הצדקה, ואמר שהדבר עוזר לאדם גם בפרנסה גשמית וגם בעבודת ה' הרוחנית, לפתיחת הלב והמוח ולקבלת גילויים מלמעלה.

הרבי "צמח צדק" סיפר שיום אחד הוא נסע לבית כנסת בדרך לעיירה "ליאדי" (עירו של סבו, האדמו"ר הזקן, שנפטר שנים רבות קודם). האדמו"ר הזקן התפלל בעבר בבית הכנסת הזה, והרבי ה"צמח צדק" קיווה מאד ליצור איתו קשר רוחני, כלומר שיתגלה אליו וגם יפתור לו מספר שאלות. הרבה זמן עבר מאז ההתגלות האחרונה, וה"צמח צדק" השתוקק והיה צמא מאד להתגלות הזו, שמשום מה לא הגיעה.
ביום רביעי, כ' באלול, הלך הרבי ה"צמח צדק" לבית הכנסת להתפלל. בדרך פגש אותו יהודי מקומי בשם פינחס וביקש ממנו הלוואה של שלושה רובלים, כדי שיוכל לקנות הבוקר בשוק, ומהרווחים לקנות מצרכים לכבוד השבת.
הרבי ה"צמח צדק" כמובן הסכים, וביקש מפינחס שיגיע אליו הביתה לאחר התפילה והוא ייתן לו את ההלוואה.
הרבי ה"צמח צדק" המשיך לעבר בית הכנסת, ובזמן שהניח את הטלית הוא נזכר בדברי ר' פינחס שהיום הוא יום שוק, והרי השוק נפתח בבוקר, ובוודאי הוא זקוק לכסף עכשיו.
ה"צמח צדק" הוריד את הטלית, הלך הביתה, לקח חמישה רובלים ונתן אותם לפינחס שיוכל לסחור בהם ולהרוויח.
כשחזר הרבי "צמח צדק" לבית הכנסת, בזמן נטילת הידיים לפני התפילה, לשמחתו הרבה, התגלה אליו האדמו"ר הזקן ופתר לו את כל השאלות והספיקות שהיו לו.
מסיפור זה אנו למדים אפוא שהצדקה מועילה גם לרוחניות.

לסיכום: הקב"ה ברוב טובו ורחמיו צייד אותנו בעשרת ימי תשובה ב"כלי נשק" חזקים, באמצעותם ניתן לקבל שפע נוסף ברוחניות ובגשמיות: 
תשובה, תפילה וצדקה.

כאשר האדם שב אל ה"אני" הפנימי שלו (תשובה), יוצר חיבור עם הקב"ה (תפילה), ונותן צדקה במשמעות של "צדק" – הרי שבעשרת ימי תשובה, הקב"ה נותן לו בלי גבול מידו המלאה והרחבה, והאדם זוכה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, ברוחניות ובגשמיות גם יחד.