מבוסס על ליקוטי שיחות חלק ד+ב

הציווי "והלכת בדרכיו" מופיע בפרשה שלנו, והרמב"ם מונה את הציווי הזה כחלק מתרי"ג מצוות וגם מוסיף ומפרש: "להדמות בו יתעלה כפי היכולת".
כלומר האדם צריך לשאוף להתנהג כמו מידותיו של הקב"ה, כפי שהרמב"ם מפרט:
"מה הקב"ה נקרא חנון, אף אתה היה חנון. מה הקב"ה נקרא רחום, אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חסיד, אף אתה היה חסיד".

הרמב"ם אומר שציווים כללים הוא לא מכניס לתוך מניין תרי"ג מצוות, למשל כמו הציווי "את חוקותיי תשמרו" או "קדושים תהיו", משום שמדובר בציווי כללי שכולל את כל התורה, אך לכאורה גם הציווי "והלכת בדרכיו" הוא ציווי כללי, ומדוע ציווי זה כן נכנס לתרי"ג המצוות?

מה החידוש והתוספת שיש בציווי "והלכת בדרכיו"?

הרבי מסביר שקיום כל המצוות צריך להיות בדרך של הליכה, "והלכת", כלומר בדרך של שיפור, הוספה והתקדמות.
קיום המצוות צריך להיות באופן כזה שהאדם יצליח לצאת ממצבו הקודם ולהתעלות למדרגה גבוהה יותר.
ידוע כי המלאכים נקראים "עומדים" ואילו בני האדם נקראים "מהלכים" – על פי הפסוק המופיע בספר זכריה פרק ג': "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה".

האדמו"ר הזקן מסביר כי מלאכים, וגם נשמות לפני שהן יורדות לעולם הגשמי, נקראים "עומדים", ואילו נשמות שירדו לעולם הגשמי ונמצאות בתוך גופי האנשים שמקיימים מצוות ומקיימים את התורה, הרי הם נקראים "מהלכים".
אומנם אצל המלאכים קיימת האפשרות להתעלות, וגם אצל הנשמות למעלה כן יש אפשרות לעלות ולהתעלות, אך בכל זאת הם נקראים "עומדים" כי העליות שלהם מתבצעות באופן מסודר, מוגבל והדרגתי. כל מדרגה קשורה למדרגה הקודמת, ואין להם אפשרות להתנתק ולהתעלות לגמרי מהמדרגות הקודמות.
לעומת זאת אצל ה"מהלכים" העליות יכולות להתבצע למעלה מכל סדר וללא כל הגבלה, והם יכולים ללכת ולהתנתק לגמרי מהמדרגה הקודמת בה עמדו, ולהמשיך לעלות ולהתעלות כמו באופן של קפיצת מדרגות.

העבודה של "המהלך" רמוזה בציווי "והלכת בדרכיו", כלומר איך אפשר לפעול באופן של "והלכת"? – באמצעות "בדרכיו". כלומר שהאדם מקיים כל מצווה בגלל שאלו הן דרכיו של הקב"ה, ועל ידי זה שהאדם פועל ומתנהג כמו מידותיו של הקב"ה, הרי אז משפיעות עליו המצוות (מלשון "צוותא" והתחברות), הוא נעשה "כלי" לאלוקות ומגיע לבחינת "והלכת".

קיום המצוות צריך להיות באופן כזה שבאמצעותן האדם יתעלה באופן בלתי מוגבל, אך מכיוון שהאדם האנושי הוא בריאה מוגבלת, כיצד הוא יכול להתעלות, על ידי עבודתו שלו באופן בלתי מוגבל?
התשובה היא שאומנם האדם, באמצעות עבודתו עולה באופן מוגבל, אבל לאחר שהשקיע מאמץ כפי יכולתו – מגיעה עזרה מלמעלה ומרוממים אותו באופן בלתי מוגבל.
ה"הילוך" בפועל, חייב להיות על ידי מעשה, מכיוון ש"המעשה הוא העיקר", ובאמצעות מעשה המצווה מתבצעת "המשכה" מלמעלה, וכלשון הרמב"ם: "להדמות בו יתעלה".
כתוב בספר התניא ("אגרת הקודש" סימן יד) כי בכל שנה בזמן ראש השנה, נמשכת "המשכה" (אור אלוקי) חדשה שלא הייתה מעולם, וכדי לקלוט את ההמשכה אנחנו צריכים לנקות ולטהר את הכלים הרוחניים שלנו. כאן נכנסת לתמונה פרשת התוכחה – "הקללות" המופיעות בפרשה שלנו. לפני חג השבועות, בפרשת "בחוקותיי" מופיעות 49 קללות, ואילו בפרשה שלנו, לפני ראש השנה, מופיעות 98 קללות והמטרה של התוכחה והקללות איננה עניין של עונש ח"ו, אלא עניין של טהרה וזיכוך הכלים הרוחניים שלנו.

בגלל שבפרשת "כי תבוא" מופיעות פי שניים קללות מאשר בפרשת "בחוקותיי", מובן שההמשכה והגילויים של ראש השנה נעלים מהגילויים של חג השבועות, ולכן גם נדרשת מאיתנו כעת טהרה יתרה.

הגילויים הרוחניים של חג השבועות (ולמעשה מתחילים כבר מתקופת חג הפסח) הם באופן של "אור ישר" –מלמעלה למטה (מתחיל כבר בתקופת האביב. רמז לעבודה מלמעלה למטה: א – ב – י ב – תחילה האות א' ואחריה האות ב'), לעומת זאת הגילויים הרוחניים של חודש תשרי הם באופן של "אור חוזר" – מלמטה למעלה ( מרומז באותיות ת – ש – ר – י.  האות ת' ואחריה האות ש' ).

ההכנה לחג השבועות מתחילה כבר בעבודה שנעשית בחודשים ניסן, אייר והתחלת סיוון – עבודת הצדיקים – מלמעלה למטה – "דודי לי ואני לו".
ההכנה לראש השנה היא העבודה של חודש אלול – מלמטה למעלה – עבודת בעלי התשובה – "אני לדודי ודודי לי".

הגילויים הרוחניים של "אור חוזר" הם נעלים יותר מהגילויים הרוחניים של "אור ישר" – כפי שידוע היתרון והמעלה של בעלי תשובה לעומת מעלת הצדיקים.
כך גם לגבי הלוחות השניים שניתנו לאחר חטא העגל, למחרת יום הכפורים, שהיו לוחות נעלים יותר מלוחות הברית הראשונים שניתנו בחודש סיוון.
על הלוחות השניים נאמר במדרש "שמות רבה": "כפליים לתושייה" (לפיכך גם הטהרה של הכלים הרוחניים לפני ראש השנה היא טהרה כפולה לעומת הטהרה שלפני שבועות).

אנו נמצאים כעת בעבודת חודש אלול, שהיא ההכנה לגילויים ולהמשכה החדשה של חודש תשרי. ההכנה של חודש אלול היא הכנה חשובה ולמעשה נרמזים במילה "אלול" שלושת הדברים עליהם העולם עומד (כדברי שמעון הצדיק בפרקי אבות):
תורה, עבודה (שהיא התפילה) וגמילות חסדים.

"אלול" – ראשי תיבות – "אנה לידו ושמתי לך" (מקום אשר ינוס שמה – פסוק המופיע בפרשת "משפטים" והכוונה לערי מקלט). רמז לתורה שמהווה כמו "עיר מקלט" והגנה מהיצר הרע.
"אלול" –  ראשי תיבות – "אני לדודי ודודי לי" – פסוק המופיע בשיר השירים – רמז לעבודה – היא התפילה.
"אלול" – ראשי תיבות – "איש לרעהו ומתנות לאביונים" – פסוק המופיע במגילת אסתר – רמז לגמילות חסדים.

הבסיס וההקדמה לכל שלושת הדברים הנ"ל, היא עבודת התשובה, הרמוזה בראשי תיבות נוספים של המילה"אלול" – "את לבבך ואת לבב" (זרעך). הפסוק המלא מופיע בפרשת "ניצבים" בתוך קטע שלם המתייחס לעבודת התשובה: "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך … כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך".