מבוסס על ליקוטי שיחות חלק ג' 

בתחילת הפרשה משה רבנו מלמד ומכשיר את הכוהנים לשרת בקודש. 
באוהל מועד, במשך שבעה ימים, הקריבו קורבנות, למדו את עבודת הקודש ובכל יום הקימו ופירקו את המשכן.
ימים אלו נקראים שבעת ימי המילואים ככתוב בסוף פרשת "צו":
" וּמִפֶּתַח אוהֶל מוֹעֵד לא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים, 
עַד יוֹם מְלואת יְמֵי מִילֻּואֵיכֶם, כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם".

רק ביום השמיני (שהיה ראש חודש ניסן, בשנה השנייה ליציאת מצרים), החלה למעשה עבודת המשכן על ידי חנוכת אהרון ובניו הכוהנים.

 

רבי שלמה אפרים, הידוע ע"ש ספרו ה"כלי יקר" שואל על הפסוק "ויהי ביום השמיני",
מדוע היום שמופיע אחרי שבעת ימי המילואים נקרא "שמיני" – כלומר משמעו שהוא המשך לשבעת הימים? הרי היום השמיני היה יום מיוחד ונעלה בפני עצמו ולא המשך כאחד הימים.

ה"כלי יקר" מסביר שהתורה מכנה יום זה בשם "שמיני" בגלל המעלה המיוחדת של היום הזה. ביום השמיני נאמר בפרשה: "כי היום ה' נראה אליכם", בגלל שביום הזה קיימת קדושה מיוחדת ונעלית משבעת הימים הקודמים.
המספר שמונה קדוש ונעלה יותר מהמספר שבע, וזו גם הסיבה שברית מילה דוחה שבת, כלומר מקיימים ברית מילה ביום שבת ולא דוחים אותה, כי הקדושה של השמונה (ברית מילה שנעשית ביום השמיני) גבוהה יותר מהשבע.

כמובן שהקדושה של יום השבת היא גבוהה ביותר, אלא שביחס לקדושת היום השמיני היא נמוכה יותר, בדומה לכינור של בית המקדש שהיה בנוי משבעה מיתרים ("שבעה נימין"), ואילו בגמרא (ערכין יג) מובא שהכינור של ימות המשיח יהיה בנוי מ"שמונה נימין".
כנ"ל לגבי תורתו של משיח שתהיה גבוהה יותר מהתורה הקדושה.

לכאורה התשובה של ה"כלי יקר" נשארה פתוחה, ואדרבה השאלה מתחזקת: 
אם היום השמיני הוא קדוש ונעלה, איך יש לו שייכות לשבעת ימי המילואים?
("שמיני" פירושו שהוא המשך לשבעת הימים הקודמים).

התשובה מופיעה בספר "התניא" של האדמו"ר הזקן, שם כתוב כי "כל הגילויים דלעתיד תלויים בעבודתנו עתה", כלומר למרות שהגילויים הנשגבים של העתיד (שהם בבחינת "שמיני") הם למעלה מהבריאה ולמעלה מעבודת הנבראים – בכל זאת, אנחנו צריכים להכין "כלים" ונדרשת מאיתנו עבודה, כדי שלמעלה ייתנו לנו את הגילויים העתידיים, שהם נעלים מהמדרגה שאפשר להגיע אליה כתוצאה מעבודתנו.

דוגמא לכך נמצאת במהות של יום השבת, בה יש 2 מדרגות:

1. השבת היא חלק מימי השבוע. היום השביעי אמנם קדוש יותר מששת הימים שלפניו, אבל הוא עדיין אחד מ"שבעת ימי הבניין", והקדושה שלו קשורה לבריאה ולסדר השתלשלות הבריאה. קדושת השבת נמשכת על ידי עבודת בני ישראל, ככתוב בפרשת "כי תשא": "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת, לדורותם ברית עולם".

2. השבת היא למעלה מסדר ההשתלשלות. מדרגה זו היא מתנה מלמעלה, ללא קשר לעבודת הנברא. ככתוב בגמרא במסכת שבת, שהקב"ה אומר: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה". מדובר במתנה ולא בשכר תמורת עבודתנו, אך יחד עם זאת קדושת השבת נמשכת לאחר העבודה שקדמה לה כמאמר רז"ל: "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת".

בדומה לדוגמא של יום השבת, מתרחש בפרשה שלנו.הגילוי הנעלה של היום השמיני:
מצד אחד מדובר בגילוי קדוש ונעלה ביותר למעלה מעבודת האדם, אך מצד שני גילוי זה נמשך כתוצאה מהעבודה של שבעת הימים הקודמים, ולכן נקרא יום זה בשם "שמיני", משום שהגילויים הנשגבים והקדושים הופיעו לאחר העבודה של שבעת הימים.

הרעיון הנ"ל קיים גם בקשר בין פרשת "שמיני" לבין ספירת העומר:
בפרשת "אמור" כתוב על ספירת העומר: "תספרו חמישים יום", וחז"ל שואלים: הרי סופרים רק 49 ימים?!
והתשובה היא שעל ידי העבודה והספירה של 49 הימים אנו פותחים "וממשיכים" מ"ט שערי בינה – במשך שבעה שבועות אנו מגיעים לארבעים ותשעה שערים,
אבל מכיוון שאנו עבדנו, ספרנו והגענו לארבעים ותשעה שערים – נותנים לנו מלמעלה גם את השער החמישים (שהוא בבחינת "שמיני" – למעלה משבעה שבועות).

"ההמשכה" והגילוי של השער החמישים הוא בחג השבועות, זמן מתן תורה, ככתוב בספר "התניא" שבשעת מתן תורה היה מעין "הגילוי דלעתיד", ולכן נאמר "תספרו חמישים יום" כי את השער החמישים מקבלים כתוצאה מספירת 49 הימים.

ספירת העומר היא הכנה לא רק למתן תורה אלא הכנה לגאולה השלמה.
ידוע הפסוק (מיכה ז'): "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". נשאלת השאלה מדוע כתוב "כימי" (לשון רבים – כאילו מדובר בימים רבים), בשעה שיציאת מצרים התרחשה ביום אחד? (ביום חמישי, בתאריך ט"ו בניסן יצאנו ממצרים).
מסביר האדמו"ר יוסף יצחק (האדמו"ר השישי של חב"ד, חמיו של הרבי), שהשלמות של יציאת מצרים תהיה רק בגאולה העתידה (בקרוב ממש).
עד אז עדיין קיימים "מצרים", מעצורים וגבולות שצריך להשתחרר מהם.
"יציאת מצרים" נמשכת כל הזמן, החל מיציאת מצרים הראשונה, וככל שנמשך הזמן, אנו מתעלים יותר ויותר ומתקרבים לגאולה השלמה שרק אז נצא לגמרי ממצרים.

העבודה הראשונה של בני ישראל מיד לאחר שיצאו מארץ מצרים הייתה ספירת העומר, כלומר ספירת העומר היא הצעד הראשון בעבודה, כדי להגיע לגאולה (בחינת "שמיני").
מה החידוש בגאולה השלמה לעומת יציאת מצרים הראשונה?
החידוש הוא כי ביציאת מצרים ואפילו במתן תורה, הופיע הגילוי מלמעלה לא כתוצאה ישירה מעבודת האדם. למרות שבני ישראל ספרו 49 ימים, עדיין בזמן כה קצר, לצאת ממ"ט שערי טומאה, ולהגיע זכים ונקיים למתן תורה – לשם כך נדרש כוח עליון חזק ביותר.
לאחר מתן תורה עדיין נשאר העולם בחומריותו (ועובדה שהתרחש חטא העגל, חטא חמור, זמן קצר – 51 ימים – לאחר מתן תורה).
לעומת זאת הגאולה השלמה תופיע לאחר עבודת בני ישראל שהחלה כבר מיציאת מצרים,
עבודה שממזככת את האדם ואת חלקו בעולם, ומתוך כך יופיע גילוי נשגב מלמעלה ובפנימיות, ככתוב בישעיה מ': "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר" – כלומר שגם הבשר הגשמי ירגיש ויראה את כבוד ה' – בקרוב בימינו אמן.