מבוסס על ליקוטי שיחות חלק ט"ז

בפרשת השבוע הציווי לתת תרומה לעבודת המשכן חוזר על עצמו שלוש פעמים,
ובתלמוד הירושלמי אומרים על כך חז"ל כי בפרשת "תרומה" מופיעים למעשה 
שלושה סוגים של תרומות:

"ויקחו לי תרומה" – זו "תרומת אדנים".

"מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" – זו "תרומת שקלים".

"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם" – זו "תרומת המשכן".

בתרומת האדנים נבנו האדנים שהיו מתחת לקרשים והם היו הבסיס והיסוד של המשכן.
בתרומת השקלים קנו קורבנות ציבור בהם קיימו את עבודת המשכן.
בתרומת המשכן נכללו כל כלי המשכן הגשמיים העשויים זהב, כסף, נחושת ועוד.

בפרשת השבוע, פרשת "תרומה", התרומה השלישית (תרומת המשכן) היא זו שכתובה בפירוט ובהרחבה, 
ואילו 2 התרומות הראשונות מוזכרות בפרשה רק ברמז ובאופן כללי בלבד (תרומת האדנים מזכרת בפרשת "פקודי", ואילו תרומת השקלים מוזכרת בפרשת "כי תשא").

הרבי שואל על כך 2 שאלות.
שאלה ראשונה: מדוע עיקר הפירוט הוא על תרומת המשכן, התרומה השלישית?
הרי כל שלוש התרומות היו למען עבודת המשכן.

שאלה נוספת: על הפסוק "וזאת התרומה אשר תקחו … זהב וכסף ונחושת אומרים חז"ל (מדרש תנחומא): זהב כנגד מלכות בבל … כסף כנגד מלכות מדי … נחושת כנגד מלכות יון … ועורות אילים מאדמים כנגד מלכות אדום …".

השאלה היא מה הקשר בין ארבע המלכויות לבין תרומת המשכן? הרי הן גרמו לגלות, לפירוד ולחורבן בית המקדש – ההיפך מתרומת המשכן שעניינה אחדות ועשייה קדושה.

כדי לענות על השאלות הנ"ל, הרבי מסביר כי שלושת התרומות מקבילות לשלוש דרכים שבאמצעותן מתקיים הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – כלומר על ידי עבודת האדם מכינים דירה לקב"ה והשראת השכינה כאן בעולמות התחתונים). שלוש הדרכים הם:
תורהעבודה (תפילה) וגמילות חסדים (צדקה ועשיית מצוות בכלל).

שלוש הדרכים הנ"ל הן כנגד שלוש התרומות, וזו גם הסיבה הפנימית שבני ישראל תרמו שלוש תרומות שונות ולא תרומה אחת כללית.

תורה מקבילה לתרומת האדנים, עבודה מקבילה לתרומת השקלים וגמילות חסדים מקביל לתרומת המשכן.
תורה – התורה היא הבסיס. היא היסוד והמקור לכל. כל עניין ביהדות, עשייה טובה וקיום המצוות מבוססים על התורה, ולכן הדרך הזו רמוזה בתרומת האדנים שהיו הבסיס למשכן.
עבודה (תפילה) – מרומז בתרומת השקלים שממנה קנו קורבנות ציבור, וכידוע חכמים תיקנו שהתפילות של היום הם במקום הקורבנות שהיו במשכן.
גמילות חסדים ומצוות – מרומז בתרומת המשכן שממנה קנו את כל הכלים כמו כיור, מנורה ועוד. כלים שונים שהיו עשויים מחומרים שונים כמו זהב, כסף ונחושת.

גם המצוות הן שונות ומגוונות שמתקיימות באמצעות כסף וזהב והן קשורים לחומר, לגשמיות ולעשייה בפועל. המצווה הכוללת אותן היא גמילות חסדים (כפי שמוזכר ב"ליקוטי תורה" של האדמו"ר הזקן: גמילות חסדים היא "כללות המצוות").

בשתי הדרכים הראשונות – תורה ותפילה – האדם מתחבר לקדושה אבל הוא לא עוסק בדברים גשמיים. רק בדרך השלישית – כלומר בקיום המצוות האדם עוסק בחפצים גשמיים ההופכים להיות קדושים גם בחיצוניותם. המצוות הקדושות "נתלבשו" בדברים גשמיים ודווקא על ידי עבודה זו מתקיימת הכוונה האלוקית בבריאת העולם של "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (מדרש תנחומא פרשת נשא). זו התכלית וזה הדבר החשוב,
ולכן התורה בפרשת "תרומה" מרחיבה על תרומת המשכן (התרומה השלישית המקבילה לדרך גמילות החסדים וקיום המצוות) כי זה העיקר.
עבודת המצוות היא העבודה החשובה ביותר, אך כדי שעבודה זו תהיה מושלמת כמובן שצריכים גם את יסוד התורה ואת התפילה.
מכיוון ששלושת דרכי העבודה מרומזים בשלושת התרומות הרי שהתורה מזכירה לפרטים את תרומת המשכן היא התרומה החשובה והעיקרית, ואילו שתי התרומות האחרות מוזכרות רק ברמז ובאופן כללי כי הן רק הכנה והשלמה לקיום המצוות ולעשיית המשכן – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

זו גם התשובה לשאלה השנייה שנשאלה לגבי דברי המדרש כי "זהב כנגד מלכות בבל … כסף כנגד מלכות מדי … נחושת כנגד מלכות יון … ועורות אילים מאדמים כנגד מלכות אדום". השאלה כיצד הגלות קשורה לתרומת המשכן?

 

אלא שהתכלית של תרומת המשכן היא לעשות דירה לקב"ה דווקא בעולמות התחתונים, בזמן הגלות ובזמנים קשים ולא נוחים.
כאשר המשכן היה קיים השכינה שרתה בו, אבל התכלית היא לגרום לשכינה לשכון דווקא כאשר בית המקדש לא קיים באופן פיזי, דווקא בגלות, באותם מקומות רחוקים ונחותים שהאלוקות לא נראית ולא מורגשת בעיני בשר ודם.
התכלית האמיתית באה לידי ביטוי מחוץ לבית הכנסת ומחוץ לשיעור תורה. המטרה לשנות, להפוך את הקושי הגשמי ולגלות אלוקות במקומות ובזמנים שהם בבחינת "גלות",
להכניס אור (להוסיף את האות א') ולהפוך את הגולה לגאולה.